לוכדת החלומות
כשהייתי
בת 8, בערך, אמא
שלי טסה לארה״ב, לבקר את
אחי הגדול שחי בזמנו בניו-יורק.
לכשחזרה,
הביאה לי מתנה.
״מכר
אותם אינדיאני שמכין אותם בעבודת יד״,
כך תיארה לי את לוכד החלומות
הראשון שראיתי מימי.
הוא
היה יפהפה, קטן, בהרבה
מהלוכדים המזויפים והמקושקשים שמוכרים
בפסטיבלים.
הוא
היה קטן וסמלי. לא היו בו
צבעים. הייתה אדמתיות.
תליתי
את לוכד החלומות מעל המיטה, והאמנתי,
בלב שלם, שכל
זמן שלוכד החלומות תלוי מעליי בלילה,
לא אחלום חלומות רעים.
אני
חושבת, שבאיזשהו מקום עד
היום, אני מאמינה בזה.
למרות שלוכד החלומות כיום,
לא תלוי מעל מיטתי, ולצערי
מפעם לפעם אני חולמת חלומות רעים.
אני
זוכרת שחשבתי על זה, איך
הוא יודע, הלוכד, מה
הוא חלום טוב ומה הוא חלום רע?
ואילו
מהם, הוא לוכד – את הטובים
או את הרעים?
אני
רוצה להאמין, שאת החלומות
הטובים, הוא לוכד. אולי
מתוך אמונה שאת הדברים הרעים, היה
נכון לשחרר, כדי לא לקחת
איתנו לכל מקום אליו נלך.
מאידך,
את החלומות הטובים, נוכל
לחלום שוב ושוב, לא נשכח
אותם, ואת החלומות הממריצים
אותנו, נוכל אף להגשים.
החלומות
של אתמול
לפני זמן מה, קראתי
משפט שגיסתי אמרה - ״צריך
לוודא, שאנחנו לא מתעסקים
בלהגשים את החלומות של אתמול״, משמע:
תמיד לשאול את עצמנו, האם
החלום עליו אני עומל כעת, עודנו
רלוונטי? האם זה עדיין
החלום אותו אני רוצה להגשים?
אני חולמת הרבה חלומות,
לעתים אף מתגאה בהגשמתם.
אני מתגאה בתנועה, באורח
חיי. היותי בתנועה מתמדת,
בעשור האחרון לחיי. התנועה
היא תמיד למען הגשמת איזה חלום.
בימים אלה, אני
חושבת הרבה על החלום הבא. יש
לי מיליון כיוונים, אותם
אעלה על הכתב בבוא היום.
אבל אחד החלומות, אני
בוחרת לשתף כאן, מתוך
אמונה, שאולי דווקא העלתו
על הכתב והשיתוף, יביאו
אותי לגלות כיצד להגשים אותו.
החלום
של מחר
אני רוצה לכתוב ספר.
אני רוצה לכתוב ספר על אוכל.
אני רוצה לכתוב ספר עם מתכונים.
יש לי חזון, לספר
הזה. יש לי מיליון רעיונות
לכ-3 ספרים שונים.
אבל ראשית, יש
את הספר הזה.
התחלתי לרשום רעיונות במחברת
– אילו מתכונים ייכנסו לספר? אילו
סיפורים?
התחלתי להתייעץ עם חברים –
איך כותבים ספר אוכל? עם
מי מדברים? האם ברגע
שמדברים, מישהו אחר גונב
את הרעיון?
אבל.. רגע,
בעצם, איך אפשר
לגנוב את הרעיון? זה ספר
שלי!
חוץ מלכתוב רשימה, לחשוב
על רעיונות, לדבר עם חברים
ולדמיין את זה כל הזמן, לא
עשיתי הרבה.
בעיקר בגלל שהסבירו לי שזה
מאוד לא משתלם.
״לכתוב ספר זו השקעה מאוד
גדולה שלא בהכרח תחזיר את עצמה״, קולגה
אמרה לי.
אומרים שזו הרבה עבודה,
והיא לא מאוד מתגמלת.
אבל אני עדיין, רוצה
לכתוב ספר.
יש לי במה לשתף, ואני
חשה שהגיע הזמן לשתף.
חשבתי להעלות את הרעיון
ל״קיק-סטארטר״, חשבתי
למצוא מעצב גרפי שהוא גם חבר, ולעבוד
איתו. חשבתי על כל מיני
דברים.
עכשיו אני חושבת ״בקול רם״.
מעורים בנושא? הוצאות?
קולינריה? כתיבה?
השקעות?
תשתפו אותי. תספרו
לי. תשאלו אותי. תשתפו
ברעיון שלי.
אני הולכת לכתוב ספר.
השאלה כרגע, היא
איך ומתי.
עזרו לי.
בינתיים, אשתף
במתכון לעוגיות שוקולד שוקולד צ׳יפס
מהממות שהכנתי השבוע ונטרפו צ׳יק צ׳ק.
כילדה, הייתי
מכורה לעוגיות קוקיס שוקולד שוקולד צ׳יפס
שמכרו במאפיית בונז׳ור ברעננה.
רק שנים לאחר מכן, הבנתי
שאני יכולה להכין עוגיות פי אלף יותר
שוות.
זו דוגמא לעוגיה כזו.
היא מאוד מזכירה את אותה
העוגיה, אבל היא רכה,
עשירה בשוקולד איכותי וקקאו,
ושוקולד צ׳יפס משוקולד אמיתי.
המתכון מבוסס על מתכון של
כריסטינה טוסי (מומופוקו
מילק בר), עם כמה שינויים
שלי.
עוגיות שוקולד-שוקולד צ׳יפס
מצרכים
225 גר׳ חמאה בטמפ׳ חדר
300 גר׳ סוכר חום
100 גר׳ דבש
1 ביצה שלמה
1/2 כפית תמצית וניל
60 גר׳ שוקולד מומס, רצוי להשתמש ב-55% מוצקי קקאו
200 גר׳ קמח לבן
100 גר׳ אבקת קקאו (אני משתמשת באבקה של ״ולרונה״, אבל כל אבקת קקאו תעשה את העבודה)
3/4 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית סודה לשתיה
1 3/4 כפיות מלח
1/2 כוס שוקולד צ׳יפס אמיתי (ניתן לקצוץ שוקולד מטבלה, או אפילו לקנות מדליוני שוקולד בחנויות המתמחות)
אופן ההכנה
במיקסר עם וו גיטרה מעבדים את החמאה, הסוכר החום והדבש, עד שהמסה רכה ואוורירית ומרקמה מזכיר מרקם של מיונז.
בעזרת לקקן מורידים את השארית מצידי הקערה.
מוסיפים את הביצה, הוניל והשוקולד המומס, ומעבדים טוב עוד כמה דקות.
מורידים את המהירות ומוסיפים את הקמח, אבקת הקקאו, אבקת האפיה, סודה לשתיה והמלח.
מעבדים רק עד להיווצרות בצק, יש להימנע מלישת יתר.
מוסיפים את השוקולד צ׳יפס ומעבדים עוד כ-10 שניות.
מכינים מגשים לאפיה עם נייר אפיה.
בעזרת סקופ גלידה, יוצקים סקופים למגש האפיה.
באצבעות רטובות קלות, משטחים את הסקופים של הבצק.
עוטפים את המגשים בניילון נצמד ומקררים במקרר לפחות שעה.
ניתן לקרר עד כשבוע לפני האפיה.
חשוב, לא לאפות את העוגיות בטמפ׳ חדר, כי הן יתפרקו.
מחממים תנור ל-180 מעלות, ומסדרים את בצק העוגיות שקיררנו על המגש ברווחים של כ-6 ס״מ אחת מהשנייה, שהרי העוגיות מתפרסות בתנור.
אופים כ-15 דקות, עד שפני העוגיה נסדקים מעט.
מוציאים מהתנור ומקררים.
מעבירים לצנצנת עוגיות או קופסא אטומה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה